פסק-דין בתיק ב"ל 31549-03-13

1.                 לפני ערעור בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 24.4.13 (להלן - הועדה), אשר התכנסה בעקבות פסק דינה של הרשמת דרוקר מיום 15.1.13 (בל 24289-05-12, להלן - פסק הדין). לאחר שהועדה התייחסה למסמכים אליהם נדרשה להתייחס בפסק הדין, קבעה כי לא נמצאו בבדיקתה סימנים לאבחנת ה- P.T.S.D., כפי שנמצאה על ידי הרופאים המטפלים; כמו-כן, לאחר התייעצות עם ועדת הרשות, החליטה הועדה לאמץ את המלצת ועדת הרשות ולהותיר על כנה את ההחלטה בדבר הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער בשליש בלבד.

העובדות הצריכות לעניין וההליכים בעניינו של התובע

2.                 המערער, יליד 1953, וטרינר תעשייתי במקצועו ובעבודתו האחרונה שימש כרופא אחראי על הפיקוח הווטרינרי, מטעם עיריית טירת הכרמל, במשחטת עופות "יפה נוף" שפועלת בתחום שיפוטה.

3.                 ביום 21.12.08 הותקף המערער, עת היה בדרכו לעבודה, על ידי שני רעולי פנים ונחבל קשות, בין היתר, בידו הדומיננטית וברגליו. אירוע זה הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן - התאונה).

4.                 ממועד התאונה ועד היום, המערער לא שב והשתלב במעגל העבודה.

5.                 בתאריך 3.4.12 עמד המערער בפני ועדה רפואית לעררים, אשר החלטתה לא הובאה בפני, אולם מפרוטוקול הועדה מיום 24.4.13 ( נ/1) עולה כי ועדה זו קבעה למערער נכות בשיעור 34.39% בגין הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול (פריט ליקוי 48(2)(3)(א)), מחלת עצמות ופרקים בעלת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות (פריט 35(1)(ב)), צלקות בגוף מכאיבות או מכערות (פריט 75(1)(ב)) וסימנים אוביקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה (פריט 34(ב)); לאחר הפעלת תקנה 15 בשליש - נקבעה למערער סה"כ נכות יציבה בשיעור 46%. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 24289-05-12, בפני  הרשמת דרוקר).

6.                 בפסק הדין מיום 15.1.13 אושרה הסכמת הצדדים ולפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 3.4.12, על מנת שתפעל כדלקמן:

א.                  הוועדה תתייחס לאבחנות בדבר PTSD כרוני המלווה בדיכאון המופיעים במסמכים של דר' בני מיום 4.7.10, 22.2.12.

ב.                   הוועדה תשוב ותדון בהפעלת תקנה 15 תוך התייחסות לחוות הדעת של דר' מרסל וקנין מיום 19.5.11. הוועדה תיוועץ בוועדת רשות לעניין תקנה 15.

4.                בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים ביום 19.2.13 באותו הרכב.  מפרוטוקול הועדה ( נ/3)עולה, כי על אף נוכחות המערער בפניה, הועדה לא שמעה את תלונותיו ולא ערכה לו בדיקה קלינית, תוך שהובהר למערער שהועדה דנה בעניינו מכוח פסק הדין (סע' 19 לפרוטוקול); כך סיכמה הועדה את דיונה (סע' 23 לפרוטוקול, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.):

"הוועדה עיינה מחדש באישור הרפואי של דר' בני כפי שעשתה זאת בישיבתה הקודמת ובבדיקת הועדה לא נמצאו הממצאים עליהם כותבת דר' בני במכתבה לביטוח לאומי ולא נמצאה בבדיקת הוועדה עדות לתסמונת P.T.S.D כרוני המלווה בדיכאון. כמו-כן עיינה הוועדה גם במסמך נוסף של דר' בני מ- 4.7.10 וגם לגבי מסמך זה, הוועדה קובעת שלא נמצאו סימנים בבדיקת הוועדה ל- P.T.S.D כרוני כפי שכותבת דר' בני במכתבה לביטוח לאומי.

לגבי חוו"ד של דר' וקנין מרסל מיום 19.5.11 וטרינר במקצועו, הוועדה מציינת שהתייחסה לגבי נושא הפגיעה בעבודתו ונתנה 1/3 תקנה 15 וזאת עקב הפגיעה ותוצאותיה על כושר עבודתו.
הוועדה גורסת שנושא תקנה 15 מוצה אך לפי הוראת בית המשפט מחזירה התיק לוועדת רשות..."

5.                ועדת הרשות התכנסה ביום 26.2.13 (ראה פרוטוקול הועדה, נ/6 והעמוד האחרון בהודעת הערעור מיום 17.3.13) וכך סקרה תחילה את השתלשלות העניינים בהתייחס למערער:

"ועדת רשות דנה בעניינו של התובע בתאריכים 29.3.11 ו- 29.6.11... כאשר נכותו עמדה על 23.05%: 10% בגין ברך ימין, 10% בגין צלקת בברך, 5% נפשית. ועדת הרשות המליצה שלא להפעיל תקנה 15. הועדה הרפואית מדרג I מיום 2.8.11 החליטה שלא להפעיל תקנה 15. הועדה הרפואית לעררים מיום 7.2.12 קבעה כי נכותו הנפשית הינה בשיעור 10% ... סה"כ 34.39% וביקשה חוו"ד רופא תעסוקתי לעניין תקנה 15. בחוו"ד הרופא התעסוקתי הומלץ להפעיל תקנה 15 בשליש "מאחר ולדעת היועץ התובע מסוגל לחזור לעבודה חלקית"... הועדה הרפואית לעררים מיום 3.4.12 קבלה ההמלצה והגדילה הנכות בשליש מכח תקנה 15."

ובהתייחס לפסק הדין מכוחו התכנסה, הוסיפה הועדה וציינה:

"פס"ד מיום 15.1.13 מורה (בין השאר) להיוועץ בועדת הרשות לעניין תקנה 15. התובע ובא כוחו הופיעו בפני ועדת הרשות בתאריך 29.6.11 ותארו את עבודתו של התובע. התובע לא חזר למעשה לכל עבודה מאז הפגיעה.

לציין, עפ"י האמור בתיקו וללא קשר לפגיעה הנדונה, כי התובע עיוור מוחלט בעינו השמאלית וגם ראייתו בעין ימין מוגבלת ולפיכך נטען כי לא יוכל לשמש כוטרינר של חיות מחמד.

ועדת הרשות סבורה כי לנכות שנותרה השפעה על מסוגלותו לעבודתו במקום בו נפגע, יחד עם זאת אין לראות בו כמי שאיבד לחלוטין את מקצועו כוטרינר מפקח."